מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן׃
אור המאיר
שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים להבין הענין כי הנה בדרך כלל כולנו כאיש אחד נחנו מתפללין תפלה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה והדפסנו עתה סידורים עם אותן התפלות וממילא בנקל הוא לכל אדם מישראל להוציא דבור לפני אלהים ולהשפיך שיחו בתפלה ותחנונים כמו שמסודרין לפניו בתוך הסידור אמנם מהראוי שכל איש הישראלי יתן אל לבו להתבונן בשכלו מאין לקחו אנשי כנסת הגדולה אותן האותיות וסדרו וצרפו צירופי תיבות וכן מצינו דוד המלך ע"ה עשה וחבר ק"ן קפיטל תהלים שלא פעל ועשה ככה זולתו בעולם כ"א רוב צדקתו וחכמתו עמדה לעוצם הכרתו והשגתו את הבורא ב"ה בהתלבשות אותיותיו החזיר אותן האותיות לשורשם ועשה עמם צירופים בזמירותיו ותשבחותיו ע"ד משל כשהשיג את הבורא ב"ה בהתלבשות אות א אזי לקח אותו האות והתחיל לשבח את הקב"ה בתיבת אשרי וכן כללות האותיות מאלף ועד תי"ו בכולם נהג א"פ בענין כזה כשהשיג בעוצם הכרתו אות {ציור} עשה צירוף ב' בכל יום וגו' וכן באות ב אמר צירוף גדול ה' ומהולל מאד וגו' והרואה יראה ויקח מוסר השכל לנהוג את עצמו בהאיך אנפין יקום קדם מלכא להשפיך שיחו בתפלה ותחנונים ידמה בנפשו כאלו אינו רואה לפניו שום צירופי אותיות ותיבות כ"א עתה בעת עומדו להתפלל חובת גברא עליו ללקוט אותיות לערך השגתו אותו יתברך באמצעות התלבשותו ולעשות עמהם צירופי תיבות בשירות ותשבחות כי לכוונה זאת הסתכל קודשא בריך הוא באורייתא וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל דבר בעולם שבאה לכלל בריאה ומסר זאת לעם קרובו ישראל בעוצם הכרתם וכחן יפה יש לאל ידם לעלות ולהגביה אותן האותיות לשורשם היינו בהיות להם זה השכל לחבר ולצרף עמהם שירות ותשבחות על דרך האמור עד"ז עשה ותיקן דוד המלך ע"ה ק"ן קפיטל תהלים ואנשי כנה"ג תיקנו וסידרו לנו את התפלות ועיין בדרוש מגילת רות פ"ה ויבא לשכב בקצה הערימה ותוכן הדברים דאיתא בזוהר בכל אתר שכיבה בנוקבא לאעלאה בה ציורא דכ"ב אתוון במלת וישכב צירוף י"ש כ"ב אותיות ובועז הוא היה צדיק יסוד עולם בדורו והחיוב מוטל עליו אז ביותר להעלות אותיות התורה שבכללות המדריגות ולכן כתיב אצלו ויבא הוא דייקא לשכב בקצה הערימה היינו לעשות צירופי תיבות מערמת האותיות שממתינין עד עת בא דבורו של צדיק לעשות מבחינת הערימה צרופי תיבות בשירות ותשבחות ובזה תולה היחוד לשכינה כדברי הזוהר בכל אתר שכיבה בנוקבא לאעלאה בה ציורא דכ"ב אותיות כמדובר מול זה רמז המשורר בדברי קדשו שררך אגן הסהר ופירש"י טבורך כאגן של מים צלולים והוא עשוי מאבני שיש וגו' וזה ריעותיה מקלסות אותה על שם מעשיה לומר הגונה את להתחבר עמנו הכוונה אנו בני ישראל משוררים בצירופי אותיות לעשות לשכינה בנין קומה בכשרון מעשינו הטובים ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו טבורך כנוי לשכינה כאגן של מים צלולים הכנוי לשכליות גמר בדבריו והוא עשוי מאבני שיש מורים על בחינת אותיות הנקרא אבנים כידוע וזה ריעותיה הן המה בני ישראל מקלסות אותה על שם מעשיה כנ"ל לומר הגונה את להתחבר היינו בחינת היחוד עמנו אנו בכשרון פעולתינו גורמים ככה יחודים בעולמות עליונים ולזה גמר אומר בדבריו המשורר בטנך ערמת חטים ידוע חטה גימטרי' כ"ב אותיות התורה ובטן כינוי לשכינה השוכנת בכללות המדריגות כולם מרום התעלות עד הנמוכים שבמדריגות ואלו האותיות אינם כ"א כמו ערימה וצבור אותיות בלי צירופי תיבות כנזכר ואנו בני ישראל מעותדים בהכשר פעולותינו לעשות מאלו האותיות צירופי שירות ותשבחות כי זאת עיקר תורת האדם בתפלה ללקוט לעצמו אותיות לערך השגתו כמבואר ואם נעדר מחכמה הנ"ל אינו מוציא דבור לפני אלהים בשלמות כ"א הרגל לשונו נקוט כמו שנדפס לפניו בסדור וגם תפלתו תועבה וזאת עצה היעוצה שידמה בנפשו טרם פותח פיו להוציא דיבור כאלו ערימה וצבור אותיות מונחים לפניו ועושה צירופים מחדש ולזה צריך עיון ויישוב. רב ובעשות ככה מובטח. אני שתעלה תפלתו לרצון לפניו ויעשה רושם לגרום השפעה משפע וברכה עליונה בכל העולמות ואליו יגיע ג"כ ובזה יובן אשר חכמים הגידו בשכר שמשהין א"פ על הבטן הויין להם בנים זכרים לכיון האמור שמשהין א"ע מאוד בהתבוננות השכל על הבטן הכנוי לשכינה כנזכר בטנך ערימת חטים רק כמו. ערימה מצבור אותיות והמשכילים משהין א"ע ומתבוננים במעוז שכלם איך לעשות ולצרף מערמת האותיות צירופי תיבות כנזכר בודאי זוכין לבנים זכרים בנים של צדיקים מעשים טובים בחינת משפיעים כל טוב כנזכר ודוק כי נכון: